מהם חיים של משמעות?

נדמה לי שאחת השגיאות שלנו, היא איזושהי חלוקה פנימית שאנו עושים בקצה הראש בין חיי השגרה על כל אפרוריותם, לבין הזוהר הקורן של חיים מאושרים במיוחד, השגב של האמנות, והפנטזיה של חוויות מיוחדות.

אולי זו הסיבה שגורמת לנו למאוס בחיי השגרה ולכסוף אל מה שנראה כמו תכלית החיים-החופשה בחו"ל שבקצה השנה, הטיול שאחרי הצבא וכן הלאה. אולי זו גם הסיבה שחיי נישואין הופכים בעולם הזה קשים ונדירים יותר ויותר.

לא אעמוד כאן על השורשים התאולוגיים והתרבותיים של תפיסות שונות, אך כן על כך שתפיסה כזו אינה יכולה להביא את החיים לכדי משמעות.

חיים של משמעות הם חיים כאלו שהחלוקה הבינרית הזו לא קיימת בהם, שהאדם מודע ליוקר של חייו, של היומיום שלו, שהוא יודע שכל הזוהר שבעולם נמצא בנקודת חיים זו, וכל הערך שבעולם נמצא בהכרעה הרגעית שלו כיצד לפעול, הכל מונח לפתחו, החטא כמו החיים והטוב, ובבחירתו במעשה הטוב, ביומיום הנכון והמדויק, הוא זוכה בחיים, הזכייה בחיים משמעה איחוד ההרואי עם הרגעי, הזמן עם הנצח.

איך זה קשור לפורים? אמנם אין מצוה לקשר דברים לא קשורים, אבל בכל זאת מצאתי קשר, פורים הוא הגילוי שנצח ישראל לא ישקר, שהחיים הממשיים, הבנליים, גם כאשר האל נעדר מן העין "ואנכי אסתר אסתיר פני", מחזיקים בתוכם איכשהו את כל הנצח המופלא הזה, וכשזה מבצבץ, זו סיבה לשמוח שמחה מיוחדת, פלאית, אפילו לצחוק על האבסורד המוזר, איך הרגע מקפל בתוכו את הנצח, איך האין-שום-דבר מקפל בתוכו אינסוף.