שינוי קוונטי. האפשר?

הרבה זמן עבר והבלוג הוזנח, לא כתבתי בו מסיבות לא ברורות, בעיקר לא רציתי סתם לדבר כשאין באמת נושא בוער, רק בשביל לתחזק את הבלוג, אז במחילה מצמד קוראי, שלא שמרתי כאן על רצף..

האם ניתנה לנו הרשות להאמין בחיים נכונים יותר, באפשרות הריאלית של אורח חיים בריא ומדוייק יותר מהחיים במרוץ העכברים של העיר הגדולה?

בפוסטים קודמים בבלוג זה כתבתי על כך שהקורונה יצרה אצל רבים מאיתנו מחשבה על כך, במיוחד בנקודת הפריצה של המגפה, בה פתאום נאלצנו להתמודד עם ההסתגרות בבית, עם אי היציאה לבילוי ולקניות, עם הנוכחות עם הילדים במשך ימים ארוכים. היה שם שיקוף עמוק מאוד של אי הנחת מהיומיום הרגיל שלנו, מין אנחת רווחה ותחושה שכעת דווקא טוב יותר בהיבטים רבים. אך כמנהגו של עולם, ישנה התעוררות מסויימת, אך היא חולפת כמו הרוח.

גם אצל אלו שהעניין יותר חיוני אצלם, יש קושי מאוד גדול לחשוב על כך שהשינוי המיוחל הוא דבר ריאלי, הרי אלו החיים, אנחנו בורגנים וכך נישאר, צריך לעשות את המיטב.. כך יאמרו הם. הרי זה לא ריאלי לא ללכת לעבודה מחר, להימנע מקניות, זה אורח החיים שלנו במובן הכי פשטני שלו, החיים כבר בנויים בצורה כזו ואיך נקום ונעשה פרסה? לאן נלך?

יש מן הצדק בטענה הזו, מעבר לכך שלא ברור אם ישנה באמת אלטרנטיבה חוץ מללכת לגור בכפר נידח בבהוטן.., ישנה גם מחשבה בריאה ונכונה על כך שהשינוי צריך להתרחש במצב העכשוי, בהוה. החלום על שינוי בלתי הפיך ודרמטי באורח החיים הוא לפעמים בריחה מהרצון לשנות במצב הנוכחי. כל שינוי אמיתי בחיים נובע מלקיחת אחריות על ההוה ולא מחלומות פז על עתיד בניסיון לחמוק מהחיים עצמם. לכל אחד ישנה נקודת מוצא משלו שהוא צריך לצאת ממנה לדרך, בשינויים קטנים ועדינים השומרים על עקביות. אם אני מרגיש שחסרה לי פעילות גופנית, אתחיל לרוץ כל בוקר או ללכת לחדר כושר, אם תזונה, אתחיל לקרוא על תזונה או אעשה איזו תכנית תזונה, וכן הלאה. נתחיל אולי מעט יותר להיות נאמנים לעצמנו ולרצונות שלנו ולא להדחיק אותם תחת מגף ה"קריירה" או סתם השגרה וחוסר המעש. זה ללא ספק יעשה שינוי לטווח הארוך, אם רק נתמיד בכך, בערנות ועם כבוד לעצמנו ולבקשה האישית שלנו מעצמנו.

אך האם בשל המחשבה הזו נוותר על חלקים גדולים בתוכינו שכן מעוניינים לבצע שינוי? הכרעות כאלה צריכות להתקבל במקום אחד-הלב שלנו. אם אנחנו חשים שחלומות כאלו הם בריחה עבורנו אזי טוב לנו להימנע מהם. דונלד ויניקוט, הפסיכולוג הנודע מבדיל בין פנטזיה במובנה הרע המהווה בריחה מהמציאות, והמהווה מקור למחלות רבות. לחלום במובנו הטוב, הקשור במשחק וביצירתיות. החלימה הטובה היא דרכה של הנפש לעבור מהרצון אל המציאות, אז היא מדמיינת את השינוי בעיני רוחה, וזה מה שאכן מסייע לה לשנות את המציאות בהמשך.

אבל באמת, החלום הזה זכאי לו כל בן אנוש שפוי, כי העולם לא מתנהל ממש בשפיות, הפנייה החוצה כל העת, הזוהר והקיטש האינסופי, הסטרס המתמיד, כל אלו הם תוצאתו של טירוף, של אי היכולת לחיות באמת.

והשינוי, הוא באמת אינו רק שינוי טכני, זה לא לגור במקום שקט יותר, שאיפה זו גם היא סמל מסויים של בורגנות. השינוי הוא בראשונה שינוי תודעתי. היכולת לראות משהו חדש בחיינו, לנקות את המשקפים ולראות משהו אחר לחלוטין, לראות את העולם באור חדש, רוחני יותר, חי יותר, אופטימי באמת. היכולת לראות את האלוקי בחיינו, את היופי שיש בהוה. לצאת קצת ליער ולטעום את אוירה הצלול של הבריאה. לחוש ולנשום את ארג החיים כולם ולראות שאני לא באמת עכבר במרוץ.

מכירים את מומו? הילדה חסרת הזהות בספר הילדים של מיכאל אנדה.. אני מביא קישור מויקיפדיה למי שלא מכיר ואין לו זמן לקרוא https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%95

אולי נגלה כבר היום שאיננו עוד מזדהים עם האדונים האפורים גנבי הזמן, אלא עם מומו, יחד מגלים את פרח השעות שיחזיר את הזמן האבוד לכולנו

לשינוי התודעה הזה, אני קורא שינוי קוונטי, בעקבות ד"ר ווין דייר. זהו שינוי תודעתי, אך הוא משנה אפילו את הפיזיולוגיה של חיינו, מחיים אבודים ומרדף אחרי האין, לחיים של ממש, לחווית חיים אמיתית, ליכולת הפשוטה לחיות שאבדה לנו. מכאן יבוא השינוי בכל היבט בחיים שלא נרצה. כוח החיים שלנו ישוב אלינו, ונמצא כבר את הדרך לשנות את שזקוק לשינוי, בתוך הציביליזציה שאנו חיים בה. אמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ליצור אתר אינטרנט אישי בעזרת WordPress.com
להתחיל
%d בלוגרים אהבו את זה: