שגרה או חיים?

לפני כמה שבועות שוחחתי עם חבר שסיפר לי על שינוי דרמטי בחייו לאור התקופה, הוא סיפר על שינוי מבורך ביחסו אל ילדיו, על העונג שלו מנוכחות לידם ואיתם ועל כך שתפקודו כאב עלה בכמה רמות, מה שגרם לו אף להחליט על שינויים ממשיים שהוא מעוניין לבצע באורח חייו כתוצאה מכך. שאלתי אותו איך הוא עם החזרה לשגרה, והוא אמר לי משפט שהולך איתי עד לרגע זה: אלוקים לא חזר לשגרה, אז גם אני לא חזרתי.

הוא אמר לי את זה רגע לפני התפרצות הגל השני, כשאז נוכחנו כמה הוא צדק. הקורונה עדיין איתנו, היא מבקשת מאיתנו להקשיב למסר שלה. ומה המסר שלה? יש הרבה אפשרויות, ואנו מוזמנים להקשיב, אבל מה שאני שמעתי הרבה, ולא רק ממחשבותי שלי אלא גם מהרבה אנשים סביבי -היא פשוט קוראת לנו להפסיק את הטירוף, לעצור לרגע ולהקשיב מה יש לחיים לומר, יש להם גם עמדה, לא רק לאגו שלנו רודף ההישגים ורדוף החרדות.

אני מאידך, סיפרתי לאותו חבר גם אני על מהלכים משמעותיים שקרו אצלי בעיקר בתקופת הסגר, אלא שמאז שחזרנו לשגרה בשלב כלשהו, זה די הפסיק, כביכול תקופת הסגר היתה מעין בועה שחוללה תהליכים, אך ברגע שנפסקה זה נקטע, השגרה של היומיום נדמית למרוץ עכברים שלא מאפשר את השקט ואת מנוחת הנפש בכדי לחולל שינוי פנימי, או פשוט יותר: בכדי לאפשר לנו לחיות איך שאנחנו באמת רוצים.

כל אחד והשגרה שלו, כל אחד וטרדות היומיום שלו, אבל כולנו חשים את אותו הדבר, ככל שהחיים מתקדמים כך השגרה פשוט הופכת אותנו לעבדים שלה. אך האם זו השגרה? אולי אלו פשוט הרגלי החיים הלא בריאים שלנו? הרי אנחנו חיים בחברת שפע, נדיר למצוא כאלו שנתונים בסכנת רעב, הרגלי הפנאי שלנו, שהקורונה אכן שמה אותן במרכאות, הם מפותחים ותופסים נפח משמעותי מחיינו, האם יש צדק במרוץ העכברים הזה? האם אין דרך רגועה יותר לחיות את חיינו?

פרסומות מסויימות מנסות לשכנע אותנו שנפתור את הבעיה כשנעשה כסף קל, כשנתעשר ופשוט נשב רגל על רגל בבריזה על חוף הים ולא נעשה דבר. האם אכן זהו הפתרון, או שמא זה דווקא אופן החשיבה הזה שמגדיל כל העת את המצוקה והופך את המרדף אחר הישגים מדומים ונוחות מדומיינת לכפייתי ולכזה שלא נוכל להשתחרר ממנו לעולם? בסופו של יום, אופן המחשבה שלנו על העולם ועל הדרך לחיות בו היא שהופכת אותנו לעבדי השגרה האפורה של חוסר נחת מתמדת

אולי בעת הזו, נצליח לתאר לעצמנו במחשבתינו עולם שונה, פשוט יותר, עניו יותר, אך בריא ומאושר יותר? עולם שלא ממוקד במרוץ המטורף אל נוחות ועונג מקסימליים ועשיית הון אינסופי, אלא ב"עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך"

מי יודע, אולי גם נצליח להגיע למסקנות כלשהן על חיים מסוג זה, וליישם אותן? אם כך, הקורונה תהיה עבורנו גם מתנה.

3 תגובות בנושא “שגרה או חיים?

  1. וואווו. איזה מאמר. כל כך רלוונטי למצב ומעיד על פנימיות גדולה ויכולת התכנסות כדי להתחבר. תודה על תובנות משנות חיים. ותודה לבורר עולם שזכיתי בך לכל החיים

    אהבתי

  2. בדיוק אתמול דיברתי עם אשתי על הרעש שהקניונים ומרכזי הקניות מיצרים לנו באוזניים. רעש שמצביע על כיוון אחד ספציפי להשגת אושר.
    כשאתה שם בחנויות המוארות והמבושמות מלאות המוצרים והעובדים העומדים הכן לשרותך, קשה לראות את האשליה ואת האינסופיות שיש בחיפוש אחר גורמים חיצוניים לאושר.
    אולי זה שאמרו חזל אלמלא קול המונה של רומי קול גלגל חמה נשמע. בשביל להקשיב ליקום, צריך קצת שקט…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ליצור אתר אינטרנט אישי בעזרת WordPress.com
להתחיל
%d בלוגרים אהבו את זה: